Vayedaber

Meguilah

Daf 12a

רַב שֶׁשְׁעָה בְרֵיהּ דְּרַב חֲנַנְאֵל אָמַר. צָרִיךְ לִכְתוֹב הֵ''א לְמַטָּה מֵאַרְכּוּבָתוֹ שֶׁלְלַמֶּ''ד. הַלְי֙י תִּגְמְלוּ זֹ֔את. הָא לַי֙י תִּגְמְלוּ זֹ֔את. מְזוּזָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פְּתוּחָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. סְתוּמָה. שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב. הֲלָכָה כְמִי שֶׁאוֹמֵר פְּתוּחָה. שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמָהּ. פְּתוּחָה מֵרֹאשָׁהּ סְתוּמָה. פְּתוּחָה מִסּוֹפָהּ פְּתוּחָה. פְּתוּחָה מִיכָּן וּמִיכָּן סְתוּמָה. טָעָה וְהִשְׁמִיט פָּסוּק אֶחָד. אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שִׁיטִּין מְתַקְּנוֹ וְקוֹרֵא בוֹ. אַרְבַּע אֵינוֹ קוֹרֵא בוֹ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. אַף בְּקֶרַע כֵּן. תַּנֵּי סֵפֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ [שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ טְעִיּוֹת בְּכָל דַּף וְדַף מְתַקְּנוֹ וְקוֹרֵא בוֹ. אַרְבַּע אֵינוֹ קוֹרֵא בוֹ. וְהָא תַנֵּי סֵפֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ] שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ טְעִיּוֹת כְּפָרָשַׁת וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָֽאָרֹ֭ן מְתַקְּנוֹ וְקוֹרֵא בוֹ. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. כָּאן בְּסֵפֶר גָּדוֹל וְכָאן בְּסֵפֶר קָטוֹן. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. מָצָא בוֹ דַף אֶחָד שָׁלֵם מַצִּיל אֶת כּוּלּוֹ. מַה. שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ [שָׁלֹשׁ] טְעִיּוֹת. אוֹ שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע. חָֽגְרָא אֲחוֹי דְּרִבִּי בָּא בַּר בִּינָה יְהַב אוֹרַייְתָא לְרַב חֲנַנְאֵל וְקָרָא בָהּ. אָמַר לֵיהּ. הָדָא אוֹרַיְתָךְ צְרִיכָה צְלוּ. וּבַסּוֹף מָצָא בָהּ דַף אֶחָד שָׁלֵם וְהִצִּיל אֶת כּוּלּוֹ. 12a מַה. שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ טְעִיּוֹת. אוֹ שָׁלֵם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע.

Traduction

R. Josué fils de R. Hananel dit (49)V. Soferim 9, 6.: il faut (en un tel cas) écrire le h au-dessous de la courbure du l (non au niveau de la tête) dans l’expression hwhylh (Dt 32, 6): Est-ce ainsi que vous vous montrez reconnaissants envers Dieu, comme s’il y avait 2 mots: quoi, à Dieu. Au sujet de la façon d’écrire la Mezuza (50)B., Menahot 32a., il y a 2 avis: l’un dit de laisser ouvert (passer à la ligne) pour la 2e section (Dt 11), l’autre dit que c’est inutile (de suivre), et Samuel b. Shila au nom de Rav confirme le 1er avis, puisque la 2e section ne suit pas la 1re dans le texte biblique. Or, si l’alinéa consiste en ce qu’on a laissé du blanc en tête, on nomme la section fermée; si on a laissé du blanc à la fin, elle est ouverte; si enfin après avoir laissé ouvert (un peu de blanc) on reprend sur la même ligne, on nomme aussi cette disposition fermée. Si par erreur on a sauté un verset, au cas où il y a assez de place pour réparer l’omission en 2 ou 3 lignes par surcharge, c’est permis; mais s’il faut 4 lignes pour cela, il ne sera pas permis de l’employer pour une lecture officielle. R. Zeira dit au nom de R. Hananel que la règle est la même pour la déchirure (jusqu’à 3 lignes, on pourra recoudre le vélin). On a enseigné (51)Cf. (Shabat 16, 1).: dans tout rouleau de la Loi contenant 2 à 3 fautes par colonne, on pourra les corriger, puis y faire la lecture officielle, non s’il y a 4 fautes. —Mais n’est-il pas dit que si un rouleau a seulement 85 erreurs jusqu’à la section ce fut au départ de l’arche etc. (Nb 10, 35), il est permis de le réparer pour la lecture, non s’il y en a d’avantage (bien que cela doive représenter moins de 3 fautes par page)? —Non, dit R. Simei, on veut dire que dans un grand rouleau (ou pentateuque complet), il devra n’y avoir que 3 fautes par page; et dans un petit (un seul livre mosaïque), pas plus de 85. R. Zeira dit au nom de R. Hananel s’il l’on y trouve une page entière intacte, elle rachète tout l’exemplaire. Entend-on par intacte qu’il n’y a aucune erreur, ou seulement 3 et non 4? De même Hagra frère de R. Aba b. Abina avait remis un rouleau de la loi à R. Hananel; et celui-ci l’ayant parcouru dit au donateur que ce rouleau a besoin d’être examiné s’il est valable. On finit par y trouver une page complète qui sauva le tout. Sur quoi, la même question que dessus fut posée, si l’on entend par complet qu’il n’y avait aucune faute, ou seulement 3 et non 4? (Question non résolue).

Pnei Moshe non traduit

צריך לכתוב ה''א למטה מארכובתו של למ''ד. כדמסיים ואזיל שהוא בפסוק הלה' תגמלו זאת ועל פי תיקון סופרים מהמסורה אותה ה' נכתבת גדולה והיא נחשבת בחשבון אל''ף בי''ת הגדולים שישנן בהכ''ד כשרים וקאמר שצריך ליזהר שלא יגביה הה' מהלמ''ד אלא מלמטה נגד הארכיבה של הלמ''ד יתחיל לכתוב לעשותה גדולה כי היכי דלישתמע כשתי תיבות הא לה' תגמלו זאת:

מזוזה. פליגי בה כיצד עושין פרשיותיה:

הלכה כמי שאומר פתוחה. בין שמע לוהיה אם שמוע לפי שאין זה מקומה של והיה אחר שמע בהתורה:

פתוחה וכו'. השתא מפרש מה היא פתוחה ומה היא סתומה:

פתוחה מראשה סתומה. אם לא התחיל והיה אם שמוע מתחלת השיטה אלא שהניח חלק והתחיל לכתוב וזהו פתוחה מראשה והיא נקראת סתומה:

פתוחה מסופה פתוחה. שהתחיל לכתוב מתחלת השיטה ולא הניח חלק אלא בסופה זו היא נקראת פתוחה:

פתוחה מכאן ומכאן סתומה. אם סיים פ' שמע שלפניה באמצע השיטה והניחה פתוחה והתחיל לכתוב והיה באמצע השיטה וזהו מכאן ומכאן נקראת היא ג''כ סתומה:

טעה והשמיט פסוק אחד וכו'. אס''ת קאי דאלו בתפלין ובמזוזה כסדרן בעינן:

ארבע. אם הוא בארבע שיטין אינו קורא בו דמנומר הוא:

אף בקרע כן. אם נקרעו השיטות הדין כן דעד ד' שיטין מתקן וקורא בו:

והתני ספר שיש בו פ''ה טעיות וכו'. ומשמע הא יותר מכאן אינו קורא בו והרי חשבון זה לא יגיע לשלש טעיות לכל דף ודף ואפ''ה לא מהני תיקון לקרות בו:

כאן בספר גדול כאן בספר קטן. ספר גדול הוא כל הספר מחמשה חומשין שבתורה וספר קטן ספר אחד מהחמשה הוא והא דקתני דעד ג' טעיות בכל דף מהני תיקון וא''צ גניזה היינו בכל הס''ת והא דקתני דלא מהני תיקון אלא עד פ''ה טעיות יש הספר היינו בספר קטן שהוא ספר אחד מחמשה ספרים דמכיון שבספר אחד יש כ''כ טעיות שהן יותר מפ''ה לא מהני ביה תיקון:

מצא בו. בהספר דאמרינן אם יש בו ד' בכל דף אינו קורא בו ואם יש בו דף אחד שלם מציל את כולו ומהני לו תיקון ומבעיא ליה להש''ס מאי שלם דקאמר אם צריך שאין בדף הזה אפי' ג' טעיות ומשום דלהצלה על כולו בעינן שלא יהא בו ג' טעיות ואע''ג דבעלמא ג' טעיות בכל דף ודף של כל הספר מהני ביה תיקון שאני הכא דלהצילו הוא משום שיש בו בשאר כל הדפין ד' טעיות או דילמא שלם נקרא שאין בו ד' טעיות כמו שהוא בשאר כל הדפין ומציל הוא על כולו דליהני ביה תיקון:

הדא אורייתך צריכה צלו. הס''ת שלך צריכה הצלה לכל הפחות בדף אחד כי היכי דלהני בה תיקון ואם לאו טעונה גניזה ובסוף מצא בה דף אחד שלם וכו' ומיבעיא ליה נמי כדלעיל מה שלם וכו' ולא איפשיטא:

רִבִּי זְעוּרָה רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב. תִּיפוּרָהּ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. קִשְׁרֵי תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. רִבִּי יִרְמְיָה אַפְסָקַת רְצוּעֲתָה דִתְפִילָּתָה. שָׁאַל לְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל. אָמַר לֵיהּ. וּקְשַׁרְתָּ֥ם. אֲפִילוּ קְשִׁירָה תַמָּה. רִבִּי זְעוּרָה אַפְסִיק גּוּדָא דִרְצוּעֲתָא. שָׁאַל לְרַב חוּנָה וּלְרַב קַטִּינָא וְשָׁרוּן לֵיהּ. אַפְסִיק זְמַן תִּנְייָנוּת וְשָׁרוּן לֵיהּ דְּלָא מִן אוּלְפָּן. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה. זֶה שֶׁהוּא תוֹפֵר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְשַׁייֵר מִלְּמַעֲלָן וּמִלְּמַטָּן כְּדֵי שְׁלֹּא יִקְרַע. וּמַחִי לֵיהּ עַל מוֹחָא. אִם הֲלָכָה לָמָּה לֹא יִקְרַע. וְאִם לֹא יִקְרַע לָמָּה הֲלָכָה. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיְּהוּ כוֹתְבִין בְּעוֹרוֹת וְכוֹתְבִין בִּדְיוֹ וּמְסַרְגְּלִין בְקָנֶה וְכוֹרְכִין בְּשִׂיעֵר וְטוֹלִין בְּמַטְלִית וְדוֹבְקִין בַּדֶּבֶק וְתוֹפְרִין בְּגִידִין. וּכְשֶׁהוּא תוֹפֵר יְהֵא תוֹפֵר כְּתֶפֶר הַזֶּה. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְשַׁייֵר בֵּין שִׁיטָּה לְשִׁיטָּה [כִ]מְלוֹא שִׁיטָּה. בֵּין תֵּיבָה לְתֵיבָה כִּמְלוֹא אוֹת. בֵּין אוֹת לְאוֹת כָּל שֶׁהוּא. בֵּין דַּף לְדַף מְלֹא גוֹדֶל. עָשָׂה סוֹף הַדַּף שָׁוֶה לִתְחִילָּתוֹ פָּסַל. צָרִיךְ לִיתֵּן רֵיוַח בַּסֵּפֶר מִלְּמַעֲלָן שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת ומִלְּמַטָּן שָׁלֹשׁ. רִבִּי אוֹמֵר. בַּתּוֹרָה מִלְּמַעֲלָן שָׁלֹשׁ ומִלְּמַטָּן טֶפַח. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מְשַׁייֵר בֵּין סֵפֶר לְסֵפֶר כִּמְלוֹא אַרבַּע שִׁיטִּין. וּבְנָבִיא שֶׁלְשְׁנֵים עָשָׂר שָׁלֹשׁ. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא גוֹמֵר בְּאֶמְצַע הַדַּף וּמַתְחִיל בְּאֶמְצָעִיתוֹ. וּבְנָבִיא גוֹמֵר בְּסוֹפוֹ וּמַתְחִיל בְּרֹאשׁוֹ. וּבְנָבִיא שֶׁלְשְׁנֵים עָשָׂר אָסוּר. אֵין עוֹשִׂין יְרִעָה פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשָׁה דַפִּין וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁמוֹנֶה. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בַּתְּחִילָּה. אֲבָל בַּסּוֹף אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. וּבַקְּלָפִים לֹא נָֽתְנוּ חֲכָמִים שִׁיעוּר.

Traduction

R. Zeira ou R. Hananel dit au nom de Rav (52)B., Makot 11a.: la recommandation de coudre côte à côte les parchemins qui composent le rouleau de la loi est une règle instituée par Moïse au Sinaï. R. Jérémie au nom de R. Samuel b. R. Isaac donne la même origine aux nœuds des phylactères (53)B., Menahot 35b.. R. Jérémie ayant cassé un cordon de phylactères demanda à R. Aba b. Manuel ce qu’il fallait faire (54)V. Casuistique de R. Méir de Rothenbourg, 1, nº 4.? Il suffit au besoin, répondit celui-ci, qu’il y ait un nœud, selon l’expression tu les (55)L'exégète suppose coupé en 2 le mot [215], qu'il traduit: lien parfait. lieras (Dt 6, 8). Comme les nerfs d’attache des phylactères de R. Zeira s’étaient rompus, il consulta R. Houna et R. Qetina, qui lui permirent de le rattacher de même, ainsi qu’à une seconde rupture analogue, quoiqu’il n’existe pas de tradition à ce sujet (un tel lien n’étant pas solide). R. Aba fils de R. Hiya b. Aba ou R. Hiya le grand dit au nom de R. Yohanan: il est de règle mosaïque qu’en cousant côte à côte les pages en vélin du rouleau de la loi, il faut laisser un bord supérieur et inférieur, pour éviter de déchirer les lettres quand on enroulera ce texte. Mais, fut-il objecté, si c’est une règle mosaïque, à quoi bon invoquer comme raison la crainte de déchirer (les préceptes n’ont pas besoin de motifs); et, si c’est bien par crainte de ne pas déchirer, à quoi bon mentionner que c’est une règle? (Question non résolue). Il est aussi de règle mosaïque (56)Soferim 1, 1. d’écrire la Loi sur parchemin, à l’encre, de tracer des lignes avec un jonc (stylet), de rattacher avec des poils (pour fixer) les parties enroulées, d’y apposer des chiffons (57)Les commentaires ne sont pas d'accord sur le but de cet acte, s'il agit d'une juxtaposition, ou de boucher un trou., de les coller avec un enduit, de les coudre avec des nerfs. Toute couture devra être faite de cette façon (par des nerfs); et l’on aura soin de laisser entre une ligne et l’autre, l’équivalent d’une ligne, et entre un mot et le suivant la valeur d’une lettre; enfin entre une lettre et l’autre un espaces infime; entre une page et la suivante, la largeur d’un pouce. Il est défendu, sous peine de rendre la copie impropre, de laisser au bas de la page une marge égale à celle du haut, car il faut laisser en haut un espace libre de 2 doigts, et au bas un espace de 3 doigts. Selon Rabbi (58)B., Baba Batra 13b., on laissera pour le rouleau de la Loi en haut 3 doigts et au bas un palme (4 d.). Entre une section du Pentateuque et l’autre, on laissera un espace de 4 lignes; enfin entre les divers 12 petits prophètes, on laissera seulement 3 lignes. On aura soin d’achever un livre (ou une section du Pentat.) au milieu de la page, et de reprendre le suivant sur la même page (après un espace de 4 lignes); mais pour un livre des prophètes, on l’achèvera au bas d’une page, et on reprendra le suivant en tête de l’autre page; ce qui est interdit pour les 12 petits proph. (qui devront se suivre). Toute bande de parchemin (59)B., Menahot 30a. contiendra au moins 3 colonnes (pages) et 8 au plus; cependant, ces chiffres se rapportent seulement au commencement, mais, à la fin, il peut n’y avoir au besoin qu’une page. Quant à la longueur, ou à l’épaisseur du parchemin, les sages ne l’ont pas déterminée.

Pnei Moshe non traduit

תיפורה. של ס''ת הלכה למשה מסיני שיהא תופר את היריעות לחברן:

קשרי תפילין. של יד ושל ראש:

אפי' קשירה תמה. אפילו על ידי קשירה תמה היא:

אפסיק גודא דרצועתה. נפסקה לו המעברתא והיא המחיצה שהרצועה עוברת בתוכה:

ושרון ליה. התירו לו לדבקה:

ושרון ליה דלא מן אולפן. כלומר שלא קבלו כך מרבן ולפי שבנפסקה פעם אחר פעם שוב אין בה חיזוק אלא הן מעצמן התירו לו:

הלכה זה שהוא תופר. הס''ת צריך שיהא משייר בתפר מלמעלן ומלמטן כדי שלא יקרע כשהוא גוללה:

ומחו ליה על מוחא. הקשו על דבריו אם הלכה היא שצריך לתפור למה יזהר שלא יקרע ואם צריך ליזהר שלא יקרע למה אמר הלכה בודאי הוא שתופרן להיריעות זו לזו:

וטולין במטלית. מבחוץ על הנקב שבקלף ודובקין להמטלית בדבק:

יהא תופר כתפר הזה. כלומר כתופר הזה שרואה לחבר דבר לדבר ואינו מקפיד כמה תפירות יעשה:

וצריך שיהא משייר. ריוח:

עשה סוף הדף. מלמטה שוה הגליון לתחלתו בראשו פסול אלא צריך ליתן ריוח בספר מלמעלן שתי אצבעות ומלמטן שלש:

רבי אומר. בתורה צריך גליון מלמעלה שלש וכו' ושתי אצבעות ושלש שאמרו בשאר ספרים בנביאים וכתובים:

בין ספר לספר. בתורה כמלא ד' שיטין חלק:

ובנביא של שנים עשר שלש. שיטין ולא יותר:

וצריך שיהא גומר. הספר באמצע הדף ומתחיל בספר של אחריו באמציעותו אחר ד' שיטין ריוח:

ובנביא גומר בסופו. של הדף ומתחיל בשל אחריו בראשו של הדף:

ובנביא של שנים עשר אסור. לעשות כן משום דכולהו כחד ספר דמי וכשהוא עושה כן נראה שרוצה לחלקן ולהפרידן זה מזה:

בתחלה. מתחלת הספר ובכולו אבל בסוף הספר שנשתייר ואין היריעה מחזיק יותר עושה יריעה אחת קטנה ואפי' של דף א' וכל שהוא:

ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור. אלא כל שרוצה מוסיף ובלבד שלא יפחות משלשה דפין. כך היא במסכת סופרים בפ''ב:

Meguilah

Daf 12b

וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא כוֹתֵב עַל הַגְּוִיל בְּמָקוֹם הַשִּׂיעֵר וְעַל הַקְּלַף בִּמְקוֹם נְחוּשָׁתוֹ. אִם שִׁינָּה פָּסַל. לֹא יְהֵא כוֹתֵב חֶצְיוֹ עַל הָעוֹר וְחֶצְיוֹ עַל הַקְּלַף. אֲבָל כּוֹתֵב הוּא חֶצְיוֹ עַל עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְחֶצְיוֹ עַל עוֹר חַיָּה טְהוֹרָה. אֵין כּוֹתְבִין אֶלָּא עַל עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה. מַה טַעַם. לְמַ֗עַן תִּֽהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת י֙י בְּפִ֑יךָ. מִמַּה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן בְּפִיךָ. וְהָא תַנֵּי. כּוֹתְבִין עַל עוֹר נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת. מִּינָא דְאַתְּ נוֹתֵן בְּפִיךָ. וְעוֹשִׂין עָמוּד לְסֵפֶר בְּסוֹפוֹ לַתּוֹרָה מִיכָּן וּמִיכָּן. לְפִיכָךְ גּוֹלְלִין הַסֵּפֶר לִתְחִילָּתוֹ. וְהַתּוֹרָה לְאֶמְצָעִיתָהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חִייָה בַּר יוֹסֵף. אֲפִילוּ שְׁתֵּי יְרִיעוֹת. רִבִּי זְעוּרָה שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם כַּהֲנָה. וּבִלְבַד מְקוֹם הַתֶּפֶר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. סֵפְר שֶׁאֵין עָלָיו מַפָּה 12b הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב כְּדֵי שְׁלֹּא יִתְבַּזֶּה הַכְּתָב.

Traduction

Il faut écrire sur peau entière du côté externe (du poil); mais sur une peau fendue, on écrira du côté interne (le côté chair est plus lisse), et en cas d’interversion, la copie est impropre à l’office. On n’écrira pas à moitié sur la partie interne de la peau et à moitié sur l’externe (60)Sóferim, 2, 10.; mais il sera permis d’employer de la peau d’animal domestique pur pour la moitié et de la peau de bête sauvage pure pour l’autre moitié. En général, il n’est permis d’utiliser à cet effet que de la peau d’animal pur (61)B., Shabat 108a., selon les mots (Ex 13, 9): afin que la Loi de l’Éternel soit sur ta bouche, qu’elle soit écrite sur ce que tu peux mettre dans la bouche (qui soit pur). Mais n’est-il pas dit qu’il est permis aussi d’écrire sur de la peau de charogne ou d’animaux déchirés (impropres à la consommation)? Il s’agit toujours d’une espèce pure. – On établira un cylindre de bois, pour y coller la fin d’un texte complet de la Bible (à y enrouler), et pour un texte du Pentateuque, il y aura 2 bois, dont un à chaque bout; aussi, on enroulera une bible complète de façon à laisser le commencement ouvert, et pour le Pentateuque, on laissera libre la partie médiale. Il suffit pour cela, dit R. Samuel ou R. Zeira au nom de R. Hiya b. Joseph, qu’il y ait 2 bandes d’un côté et le reste de l’autre; R. Zeira ou Samuel b. Shilath au nom de Cahana recommande seulement de rouler de façon que la couture soit visible (pour éviter de déchirer). R. Aha dit au nom de R. Samuel b. Nahman (62)'''''' J., '(Eruvin 10, 3); Soferim 3, 16, (et 2, 11).'''''': Lorsqu’il n’y a pas d’étoffe de garde autour d’un livre biblique, on le pose du côté de l’écriture, pour que celle-ci ne soit pas exposée.

Pnei Moshe non traduit

ועל הקלף במקום נחושתו. לצד הבשר ונחושתו על שם שגוררין מעט מהדבוק עליו ולשון שולים הוא שעל מקום הנשאר חלק כותבין:

מינא דאת נותן בפיך. מין טהורה קאמרינן ואפילו ע''ג עורות נבילות וטריפות של הטהורין:

בסופו. לשאר ספרים ולתורה שני עמודין מכאן ומכאן לפיכך גוללין הספר לתחלתו בהעמוד שבסופו ובזה מחזקו שלא יהא נפרד והתורה שיש לה שני עמודים גוללין לאמצעיתה:

אפי' שתי יריעות. כלומר אפי' למקום ששתי יריעות מדובקין הן:

ובלבד. על מקום התפר שבין ב' היריעות שאז יכול להשמר שלא יקרע התפר:

ספר שאין עליו מפה הופכו על הכתב. כך הוא שנוי במסכת סופרים בסוף פ''ג. שאם אין לו מפה לכסות הכתב שלא יפול עליו האבק וכשהוא מגולה הופכו על הכתב כדי שלא יתבזה. ומייתי להא לעיל בפ''י דעירובין בהלכה ג' גבי היה קורא בספר על האסקופה:

כָּל הָאוֹתוֹת הַכְּפוּלִים בָּאֲלֶף בֵּית כּוֹתֵב אֶת הָרִאשׁוֹנִים בִּתְחִלַּת הַתֵּיבָה וּבְאֶמְצָע הַתֵּיבָה. וְאֶת הָאַחֲרוֹנִים בְּסוֹפָהּ. וְאִם שִׁינָּה פָסַל. מִשֵּׁם רִבִּי מַתְּיָה בֶּן חָרָשׁ אָֽמְרוּ. מנצפ''ך הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מָהוּ מנצפ''ך. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַה שֶׁהִתְקִינוּ לָךְ הַצּוֹפִים. מָאן אִינּוּן אִילֵּין צוֹפִין. מַעֲשֶׂה בְיוֹם סַגְרִיר שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבֵית הַווַעַד וְנִכְנְסוּ הַתִּינוֹקוֹת. אָֽמְרִין. אַיְתוֹן נַעֲבִיד בֵּית ווַעֲדָא דְלָא יִיבָּטֵל. אָֽמְרִין. מָהוּ דֵין תִּכְתִיב מֶ''ם מֶ''ם נוּ''ן נוּ''ן צַדֵּ''י צַדֵּ''י פֵּ''ה פֵּ''ה כַ''ף כַּ''ף. מִמַּאֲמַר לְמַאֲמַר. מִנֶּאֱמָן לְנֶאֱמָן. מִצַּדִּיק לְצַדִּיק. מִפֶּה לְפֶה. מִכַּף יָדוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַף יָדוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה. וְסִייְמוּ אוֹתָן חֲכָמִים וְעָֽמְדוּ כוּלָּן בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים. אָֽמְרוּן. רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֲווֹן מִינְּהוֹן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. תּוֹרַת הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיָה לֹא הֵ''א שֶׁלָּהֶם וְלֹא מֶ''ם שֶׁלָּהֶן סָתוּם. הָא סַמֶ''ךְ סָתוּם.

Traduction

Certaines lettres de l’alphabet affectent 2 formes: la première (courbe) s’emploie au commencement et au milieu des mots; la 2e (à jambage droit) n’est qu’une lettre finale; en cas d’erreur sur ce point, la copie est impropre à l’office. De cette assertion, R. Matia b. Harash a conclu que les finales ˚ ˆ ≈ π µ sont de tradition mosaïque. Dans l’ensemble de ces lettres, dit R. Jérémie au nom de R. Samuel ou R. Isaac, on voit une allusion à une ''institution faite par des voyants.'' En quoi les voyants sont-ils intervenus? Un jour de forte pluie (63)Rabba à (Gn ch. 1., les sages (retenus chez eux) ne se rendirent pas à la maison d’études; les enfants y allèrent, disant: nous allons constituer une réunion, afin qu’il n’y ait aucune interruption, et ils expliquèrent pourquoi il y a 2 m, 2 g 2 x 2 p, 2 k. Ces signes servirent à la transmission entre la parole divine à Moïse et celle du législateur aux hébreux (sans modification), entre un homme digne de foi et un autre, entre un juste et l’autre, d’une bouche à l’autre, enfin pour passer des mains de la Providence à celles de Moïse (64)Les 5 lettres en question sont les initiales des 5 mots suivants: Maamar (parole), Néman (véridique), Çadiq (juste), Pé (bouche), Kaf (main).. Les sages les remarquèrent, et tous ces enfants devinrent de grands savants; on dit même que R. Eléazar et R. Josué étaient parmi ces enfants précoces. R. Jérémie au nom de R. Hiya b. Aba et R. Simon disent tous deux: dans l’ancien texte de la Bible, ni le h ni le µ n’étaient fermés; donc, s l’était déjà.

Pnei Moshe non traduit

כל האותיות הכפולים. מנצפ''ך. והובא זה במסכת סופרים סוף פ''ב:

מאן אינון אלין צופין. כלומר ודאי מקודם היו כדקאמר רבי מתיא בן חרש מנצפ''ך הלכה למשה מסיני אלא מדמפרש רבי שמואל מנצפ''ך מה שהתקינו לך הצופים משמע שנשתכח מהן וחזרו ויסדו הצופים ומי הן אלו הצופים וקאמר מעשה ביום סגריר וכו' ומדדרשו אלו התינוקות ואמרו מה הדין דכתיב מ''ם מ''ם וכו' א''כ כבר היו מקובלים כך מימות הנביאים שחזרו ויסדום והתינוקות הללו דרשו ליתן טעם לאלו הכפולים:

תורת הראשונים וכו'. כדלעיל גבי הא דקאמר סמ''ך מעשה ניסים:

רִבִּי סִימוֹן וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלִַם הָיוּ כוֹתְבִין. יְרוּשָׁלַיִם יְרוּשָׁלַיִמָה. וְלֹא הָיוּ מַקְפִּידִין. וְדִכְוָתָהּ צָפוֹן צְפוֹנָה. תֵּימָן תִּימָנָה.

Traduction

R. Simon et R. Samuel b. Nahman disent tous deux que les gens de Jérusalem écrivent le nom de cette capitale: ierousalaïmah, sans faire attention, en apposant la même finale (ah ou ha), aux mots Nord ou Sud.

Pnei Moshe non traduit

ירושלים. אף במקום שנכתב ירושלים היו כותבין ירושלימה וכן להפך ולא היו מקפידים על כך ודכוותה וכו':

שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר שִׁינּוּ חֲכָמִים לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ. כָּֽתְבוּ לֹו. אֱלֹהִים בָּרָא בְרֵאשִׁית. אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת. זָכָר וּנְקוּבָיו בְּרָאָם. וַיכַל בַּשִּׁישִׁי וַיִּשְׁבּוֹת בַּשְּׁבִיעִי. הָבָא אֵֽרְדָה. וַתִּצְחַק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ לֵאמוֹר. כִּי בְאַפָּם הָֽרְגוּ שׁוֹר וּבִרְצוֹנָם עִקְרוּ אָבוּס. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם עַל נוֹשְׂאֵי בְנֵי אָדָם. וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָֽשְׁבוּ בְמִצְרַיִם וּבְכָל הָאֲרָצוֹת שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מְאוֹת שָׁנָה. וְאֶת הָֽאַרְנֶ֗בֶת אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם. אִמּוֹ שֶׁלְתַּלְמַי הַמֶּלֶךְ אַרְנַבְתָּא הֲווָת שְׁמָהּ. לֹא חֶמֶד אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי. אֲשֶׁ֨ר חָלַ֜ק י֙י אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אוֹתָם לְהָאִיר לְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּחַ֭ת כָּל הַשָּׁמָֽיִם׃ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לָאוּמּוֹת לְעָבְדָם.

Traduction

Les sages ont modifié 13 passages bibliques (65)V. Mekhilta, section Bó, ch. 14. Ces modifications ont pour but d'éviter, soit des contestations dogmatiques, soit des invraisemblances, soit des termes blessants. pour le roi Ptolémée (dans la version dite des Septante): 1. Dieu créa au commencement (Gn 1, 1); 2. Je ferai l’homme à ''une image et en une'' forme (Gn 25); 3. Il les créa mâle ''avec partie femelle'' (Gn 27); 4. Il cessa le ''6e'' jour, il se reposa le 7e (Gn 2, 2); 5. ''Je'' vais descendre (Gn 11, 7); 6. Sara rit ''entre proches'' disant etc. (Gn 18, 12); 7. Car dans leur colère ils ont tué un ''taureau'' et dans leur impétuosité, ils ont abattu un bœuf gras (Gn 49, 6); 8. Moise prit sa femme et ses enfants et les fit monter ''sur les porteurs d’hommes'' (Ex 4, 20); 9. La durée du séjour d’Israël en Egypte ''et en d’autres pays'' fut de 430 ans (ib. 12, 40); 10. Au lieu du mot lièvre (Lv 11, 6), dans l’énumération des animaux impurs, on dit ''la bête aux courtes pattes''; car la mère du roi Ptolémée portait le nom d’Arnatha (assez semblable à celui d’Arnebeth ''lièvre'', ce dont le roi pouvait être offensé); 11. Je n’ai pas emporté un ''objet précieux'' (Nb 16, 15); 12. Que l’éternel ton Dieu a distribuée parmi vous ''pour éclairer tous les peuples sous les cieux'' (Dt 4, 9); 13. Je n’ai pas ordonné aux ''nations de les servir'' (Dt 17, 3).

Pnei Moshe non traduit

י''ג דבר שינו חכמים לתלמי המלך. כשהעתיקו לו את התורה בלשון יונית:

כָּל הָאוֹתוֹת הַכְּתוּבִים עִם הַשֵּׁם מִלְּפָנָיו הֲרֵי אֵילּוּ חוֹל וְנִמְחָקִין. כְּגוֹן לַי֙י בַּי֙י כַּי֙י שֶׁי֙י. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ בַּצִּיץ שֶׁהוּא מוּבְדָּל מִמֶּנּוּ. קוֹדֶשׁ לַמֵ''ד מִלְּמַטָּן וְהַשֵּׁם מִלְּמַעֲלָן. כָּל הָאוֹתוֹת הַכְּתוּבִים עִם הַשֵּׁם מֵאַחוֹרָיו הֲרֵי אֵילּוּ קוֹדֶשׁ וְאֵינָן נִמְחָקִין. כְּגוֹן אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵיכֶם. אֵילּוּ שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָן נִמְחָקִין. הַכּוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת. בְּיוּ''ד וּבְהֵ''א. בָּאֲלֶ''ף וּבָדַלֶ''ת. אֵל אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אֱלֹהֵי אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵיכֶם שַׁדַּי צְבָאוֹת אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. כָּתַב אֲלֶ''ף דַלֶ''ת מֵי֙י. אֲלֶ''ף הֵ''א מֵאֶהְיֶה. שִׁי''ן דַּלֶ''ת מִשַּׁדַּי. צֲדֵ''י בֵי''ת מִצְּבָאוֹת. הֶרֵי אֵילּוּ נִמְחָקִין וּמוֹחֵק אֶת טְּפֵילוֹתֵיהֶם. לֵאלוֹהִים מוֹחֶק אֶת לַמֵ''ד. לַי֙י מוֹחֶק אֶת לַמֵד. כָּתַב יוּד הֵ''א מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת. אֲלֶ''ף לָמֵד מֵאֱלֹהִים אֵינוֹ נִמְחָק. כְּלָלוֹ שֶׁלְדָּבָר. כַּל שֶׁכְּיוֹצֵא בוֹ שֵׁם מִתְקַייֵם בְּמָקוֹם אַחֵר אֵינוֹ נִמְחָק.

Traduction

Les lettres préfixes (en tête) d’un nom divin sont profanes (66)B., Shevuot 35b., et peuvent (le cas échéant) être effacées, p. ex. yyl yyb yym yyç; et l’on trouve sur le frontal du pontife le préfixe l (à) détaché, dans l’expression ''saint à Dieu;'' le préfixe sera écrit en bas, et le nom divin un peu plus haut. Les suffixes au contraire (à la fin) sont tenus pour sacrées, et ne peuvent pas être effacées, comme dans les termes ''Dieu notre, votre.'' Voici les noms divine qu’il n’est pas permis d’effacer (67)J., (Yoma 4, 4). une fois qu’ils sont écrits: le tétragramme hwhy (Iahwé), la µyhla (Dieu, les dieux), ou avec suffixes divers, Shaddaï, Sabaoth, Ehyé asher ehyé - je suis celui qui est, (Ex 3, 14). Si l’on écrit les 2 premières lettres du mot Adonaï (Seigneur), ou les 2 premières du mot ehyé, ou celles de Shaddaï, ou celles de Sabaot, on peut les effacer (il est loisible d’y voir des mots profanes), et on peut en effacer les préfixes, comme la lettre l (à) en tête du mot ''A Dieu,'' ou ''à l’Eternel.'' Mais si l’on a écrit les 2 premières lettres du tétragramme divin, ou du mot Dieu, il n’est pas permis de les effacer (ces 2 groupes ont chacun le sens de Dieu). En règle générale, chaque fois qu’en ce cas le nom peut avoir un sens complet ailleurs, il n’est plus permis de l’effacer.

Pnei Moshe non traduit

שכן מצינו בציץ וכו'. וא''כ ש''מ שמה שכתוב לפני השם לא נתקדש בקדושת השם ואפי' באותה התיבה עצמה:

אלו שמות שאינן נמחקין הכותב את השם. כולו בד' אותיות בין וכו':

כתב אל''ף דל''ת. משם הנהגה אל''ף ה''א וכו' הרי אלו נמחקין שאין שמות כיוצא בהן וכן מוחק את טפילותיהם. שאר האותיות הכתובים טפל להם אפי' הן לאחריהן מפני שהן אינן שמות בפני עצמן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source